יבוא ויצוא הם שני מושגי יסוד בסחר בינלאומי המתייחסים לתנועה של סחורות ושירותים בין מדינות.
- יבוא: יבוא הם סחורות ושירותים שנרכשו על ידי מדינה ממדינות זרות. כאשר מדינה קונה מוצרים או שירותים מאומה אחרת ומביאה אותם לגבולותיה, פריטים אלה נחשבים לייבוא. מוצרים ושירותים אלה מיוצרים במדינות אחרות ומובאים כדי לספק את הביקוש המקומי או לשימוש בתעשיות מקומיות. דוגמאות לייבוא כוללות אלקטרוניקה מתוצרת חוץ, מכונות, חומרי גלם, ביגוד ופריטי מזון המובאים למדינה למטרות צריכה או ייצור.
- יצוא: יצוא, לעומת זאת, הם סחורות ושירותים המיוצרים במדינה ונמכרים לשווקים זרים. כאשר מדינה מוכרת את מוצריה או שירותיה למדינות אחרות, פריטים אלה נחשבים לייצוא. היצוא הוא מרכיב חיוני בכלכלת המדינה, שכן הוא מייצר הכנסות ויוצר הזדמנויות תעסוקה. דוגמאות נפוצות ליצוא כוללות מוצרים מיוצרים, מוצרים חקלאיים, טכנולוגיה, שירותים (כגון תיירות או ייעוץ), ומשאבי טבע הנשלחים למדינות אחרות לצורך צריכה או שימוש.
האיזון בין היבוא והיצוא של מדינה הוא אינדיקטור מרכזי למאזן הסחר שלה. אם מדינה מייצאת יותר סחורות ושירותים ממה שהיא מייבאת, יש לה עודף סחר. לעומת זאת, אם מדינה מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת, יש לה גירעון סחר. סחר מאוזן מתרחש כאשר היבוא והיצוא של מדינה שווים בערך.
הסחר הבינלאומי ממלא תפקיד משמעותי בכלכלה העולמית, מקל על חילופי סחורות ושירותים מעבר לגבולות ומקדם צמיחה כלכלית והתמקצעות בין מדינות. ממשלות לעתים קרובות מסדירות את היבוא והיצוא באמצעות מכסים, הסכמי סחר ומדיניות סחר אחרת כדי להגן על תעשיות מקומיות, לקדם תחרות הוגנת ולהשיג יעדים כלכליים.