תקני פליטת ה-EUR הם סדרה של תקנות שנקבעו על ידי האיחוד האירופי כדי להגביל את כמות המזהמים המזיקים הנפלטים ממכוניות. כל תקן EURO קובע מגבלות ספציפיות למזהמים שונים, כגון תחמוצות חנקן (NOx), חלקיקים (PM), פחמן חד חמצני (CO) ופחמימנים (HC). ככל שמספר ה-EURO גבוה יותר, כך מגבלות הפליטה מחמירות יותר. להלן ההבדלים העיקריים בין יורו 6, 5, 4, 3 ו-2:
יורו 2: תקני EURO 2 הוצגו בשנת 1996. הם התמקדו בעיקר בהפחתת פליטת פחמן חד חמצני (CO) ופחמימנים (HC) ממנועי בנזין (בנזין) ופליטת חלקיקים (PM) ממנועי דיזל.
יורו 3: תקני EURO 3 נכנסו לתוקף בשנת 2000. הם החמירו עוד יותר את המגבלות על פליטת CO, HC ו-PM והציגו את ההגבלות הראשונות על פליטת תחמוצות חנקן (NOx) עבור מנועי בנזין ודיזל כאחד.
יורו 4: תקני EURO 4 יושמו בשנת 2005. הם הפחיתו משמעותית את פליטת ה-NOx ממנועי דיזל, במטרה להתמודד עם החששות הגוברים של זיהום האוויר באזורים עירוניים.
יורו 5: תקני EURO 5 הוצגו בשנת 2009. הם הפחיתו עוד יותר את המגבלות לפליטת NOx ו-PM ממנועי דיזל. בנוסף, תקני EURO 5 הטילו הגבלות מחמירות יותר על פליטת חלקיקים (PM) ממנועי בנזין.
יורו 6: תקני EURO 6 יושמו בשני שלבים: EURO 6a בשנת 2014 ו-EURO 6b בשנת 2017. תקנים אלו הביאו את ההפחתה המשמעותית ביותר בפליטות עד כה. EURO 6 הציג הגבלות מחמירות על פליטת תחמוצות חנקן (NOx) ממנועי בנזין ודיזל, יחד עם הפחתה נוספת בפליטת חלקיקים (PM) ממנועי דיזל.
EURO 6d-TEMP ו-EURO 6d: אלו הן הרחבות נוספות לתקני ה-EURO 6 שקובעים גבולות פליטה נמוכים עוד יותר. EURO 6d-TEMP הוצג ב-2019, ו-EURO 6d ב-2020. תקנים אלה מפחיתים עוד יותר את פליטת ה-NOx בעולם האמיתי וכוללים נהלי בדיקה קפדניים יותר כדי להבטיח תאימות בתנאי נהיגה שונים.
EURO 6d-TEMP ו-EURO 6d הפכו לתקני הפליטה העדכניים והמחמירים ביותר, תוך התמקדות בהפחתת מזהמים מזיקים וקידום מכוניות נקיות וידידותיות יותר לסביבה. חשוב לציין שכל תקן EURO חל על סוגי מכוניות שונים (למשל, מכוניות, משאיות, אוטובוסים) וייתכנו תאריכי יישום שונים עבור דגמי רכב חדשים. תקני ה-EUR ממשיכים להתפתח כדי לתת מענה לדאגות ההולכות וגדלות לגבי איכות האוויר והשפעות הסביבה.